<h1>רבינו ירוחם נ"ה ח"ב</h1>
<h2>דף ל.</h2>
קדרו' וכל כלי של חרס שנשתמש בהן חמץ בחמי' כשיגיע הפסח אין להם הכשר ואין צריך לשברם אלא משהין אותן עד לאחר הפסח שמשתמש בהן אחר הפסח פי' ואינו נאסר מטעם חמץ שעבר עליו הפסח כי אינו בעין כאשר תמצא בח"ה בדין תערוב' חמץ כך פשוט בפסחים. וכתבו בתוספות כי צריך לשמרה במקום מוצנע שלא יהא הרגל מצויה שם שלא יטעה בהן וטוב להסגירם תחת המפתח ולהצניע המפתח.
<h2>דף ל:</h2>
בוביא שאופין בה חמץ כל השנ' אסור לאפות בה מצה בפסח משום שמסיקין אותה מבחוץ ואם מלאו גחלים והסיקו מבפנים מותר פירוש כי הוא של אבן ולא חס עליו שמא ישבר כמו בקדרות כאשר אכתוב כך פשוט בפסחים יש מקומות שיש להם כלי של ברזל עשוי כמו מחבת ושמו טראפה וכשעושי' פאנאדה בבית במקום שעושי' אש בקרקע משימין זה הכלי על הפאנאד' והכלי חם וגם נהגו לשום עליו גחלים כדי לאפות הפאנאדה שתחתיו וזה הכלי אינו צריך לבון עד שיסי' הקלפה אלא מחממו כמו שמשימים אותו על הפאנאדה כל השנה כלה כי היא בלועה מהתר כך כתבו בתו'.
קדרות אפילו מלאן גחלי' לא הוכשרו בכך שמא לא יסיקם יפה כדי שלא ישברו כך כתבו בתו'. ולהחזירם לכבשונות וללבנן כתב אבי העזרי שאין מועיל לקדרות לבון דחייס עלייהו דילמא פקעי ולא ילבנם יפה וכן כתב זקני רבינו אב"ן ושגגה היא בידם דלא אמרינן אלא כשמלבנן מבחוץ או כשממלאן גחלים אבל בחזרת הכבשן מתלבן מבחוץ ומבפנים יפה ולא פקעי. וכן מוכח בזבחים [צ"ו ע"א] דבהיסק בלא כבשן אין כאן פנים חדשות אבל בכבשן יש כאן פני' חדשות והראשון כמו שבור ע"כ וכן כתב בשאלתות דרב אחא פרשת ראשי המטות דכלי חרס סגי בהחזרת כבשונות וכן דעת התו'. וכתב הרא"ש ודוקא בהחזרת כבשונות (שגירפין) [שצורפין] בהן כלי חרש חדשים דודאי בהסק גדול כזה כיון שמכניסו לתוכו אינו חס עליו שמא ישבר אבל בתנורים שלנו לא דחיישינן שמא יוציאם קודם שיתלבנו בטוב. סכינין שנשתמש בהן חמין כל השנה מכניסן (עד) [עם] בית יד שלהן שהיא הקת מכניס הכל במים חמין רותחין בכלי ראשון כלומר כגון ביורה כשהיא רותחת כך פשוט בפסחים. וכתבו בתוס' ואף על גב דאמרי' בע"ז [תוספתא פ"ט ה"ב] דסכין של גוים צריך לבון התם בלע איסורא ועוד יש לחלק דהתם מיירי בסכינים גדולים ולפי זה הסכינים שיש בהן גומות שאינו יכול לנקותם בטוב צריכין לבון ולא סגי בהגעלה אפי' משחיזן במשחזת ומזה כתבתי בדין סכין בכלים של גוים [ני"ז ח"ח]. סכין וכל הכלים שמטהרין בלבון או בהגעלה בפסח צריך לנקות' ולשפשפן יפה והסכינים במשחזת כדאמרי' בספרי אך את הזהב ואת הכסף מלמד שצריך להעבי' החלודה כמו שכתבתי בלוקח כלים של גוים כי דינם שוה דבענין אחר לא יפלוט בטוב ושם כתבתי כי אחר הגעלה מיד צריך להדיחן במים קרים כדאיתא בזבחים [צ"ו ע"ב] לשטיפא יתירתא. צריך כלים חדשים לשים יין בפסח לפי שפעמים משימין חמץ בכלי בתוך היין ומשימו לתוך האור כך כתבו בתו' בפסחים על ההיא אמר ליה זה תשמישו בחמי' וכו' ונראה שזה מיירי בכלי חרס אבל בכלי זכוכית ועץ או בכלי חרס מזופף אין דרכם לשום אותם על האו' די לנקותן ולשפשפן יפה ומשתמש בהן בפסח ואף על פי שלפעמי' משימין בכלי זכוכית חמץ חם שחורכין אותו על האש ושורין אותו ביין ואוכלין אותו אינו כ"כ חם כי הזכוכית אולי ישבר אם יהיה חם הרבה ואפילו אם נאמר בדבר שאינו חם הרבה בולע כמו שכתבתי בדיני תערובות במאכלות האסורו' [נט"ו ח"ה] כלי זכוכית שלם שאינו מחופ' על כלי חרס לא בלע כמו שכתבו בתוס' על מאני דקוניא ויש שאוסרים כלי זכוכית ישן להשתמש בפסח וראשון עקר דלא בלע. וגם ראיתי שהיו מצריכין הגעלה בכוסות של עץ ששותי' בהן יין חם עם תבלין כי לפעמים יש בו חמץ. עץ פרור שהוא הכף שמנערי' בו התבשיל שבקדרה מגעילו ברותחין ובכלי ראשון דכבולעו כך פולטו פי' כמו שבולע הכלי כך פולט ומשליך ממנו מה שבתוכו א"כ כל דבר שנבלע בו בכלי ראשון כלומר שמשתמשין בו בכלי ראשון שמשימין אותו באותו כלי שמרתי' בו כמו הכף וכיוצא בו צריך הגעלה בכלי ראשון וכל דבר שמשתמשין בו בכלי שני כגון קערו' שמערי' מכלי ראשון כך הגעלתו בכלי שני ומגעילין אותו כך שמערי' מכלי ראשון בתוכו כאשר אכתוב כך פשוט בפסחים. ומה שנהגו להגעיל הקערות בכלי ראשון אף על פי שמשתמשין בהן בכלי שני כמו שכתבתי לפי שלפעמים משימין קערה בתוך הכלי ראשון בעצמו כמו שעושין מן הכף וכן כתב הרמב"ם. כתב רי"ף נקוט האי כללא בידך דמאני דאעא ודפרזלא כלומר כלי עץ וברזל ושאר מיני מתכות ובורמי דגללי כלומ' כלי אבן גלל שנשתמש' בהן חמץ כל השנ' בכלי ראשון צריך להגעילן בכלי ראשון ואותן שנשתמשו בהן חמץ בכלי שני כגון קערות וכיוצא בהן משליך עליהן מים רותחין בכלי שני ומשהי להו בתוכן עד שיפלטו דגמרי' להו מגיעולי גוים דכתי' כל אשר יבא באש וגו' ות"ר הלוקח כלי תשמיש מן הגוים דברי' שלא נשתמשו בהן כל עקר מטבילן והן טהורים דברים שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות וקיתוניות וצלוחיו' מדיחן ומטבילן והן טהורין דברים שנשתמש בהן על ידי חמין מגעילן ומטבילן והן טהורי' דברים שנשתמש בהן ע"י האור כגון שפודין ואסכלאות מלבנן פי' באור ומטבילן והן טהורין ואמרי' כיצד מגעילן אמ' רב כהנא מכניס יורה קטנה בתוך יורה גדולה ויורה גדולה מאי ת"ש דההיא (רודה) [דודא] פי' יורה דהות בי מר עוקבא ואהדר לה לישא אפומא ומלייא מיא וארתחא. פירו' עשה לה סביב סביב על שפתה שפה מעיסה ומלאה מים והרתיחה כדי שיעלו המים על שפתה אמר רבא מאן חכים למעבד הכי אלא מר עוקבא דגברא רבא הוא קסבר כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות כך פולטו בניצוצות והני מילי בשאר ימות השנה אבל בפסחא דאסיר למעב' לישא עבדי ליה גדנפא דטינא ומרתח לה עד כאן תוכן דברי רי"ף. והנה לך כי דין אחד שוה לכלים שנשתמש בהן חמץ ולכלים של גוים להכשירם זולתי כי בכלים שנשתמש בהן חמץ להשתמש בהן מצה אין צריך טבילה ובכלים של גוים כתבתי דיניהם מבוארים. ויש מהגדולי' שכתבו דשפודי' ואסכלאות אף על פי שתשמישן על ידי האור די בהגעלה אם ירצה דדוקא בכלים של גוים צריך לבון אבל גבי חמץ התיר' בלע וכן כתב הרשב"א. ורוב הפוסקין הסכימו לדעת רי"ף שצריכין (להן) [לבון] כל שתשמישן על ידי האור אפילו שבלע חמץ ורבינו יואל הלוי לא היה עושה שפה ליורה אלא משליך אש או אבן רותחת בעוד שהמים רותחין והרותחים עולים על שפתה וכן נהגו במכתשות של אבן הגדולים שאין יכולין להכניסן ביורה משימים בהן מים רותחין ומכניסין בתוכם אבן רותח' ועולה הרתיחה בכל שפתם ויש מי שכתב שאינו די באבן אלא לעשות שפה בטיט כמו שכתבתי וכל דבר שצריך לבון באור כמו שפודין וכיוצא בהן צריך שיהו ניצוצות ניתזות מהם. והיורה הגדולה שמגעילין שאר הכלים בתוכה נחלקו בה הפוסקי' יש מהן שכתבו שצריכ' הגעלה קודם שיגעלו בה שאר כלים וכן כתבו ריב"א ורבי אברהם ברבי שמואל ורבי יהודה במגינצא כן הורה וכן רבי אליעזר מגרמישא וכן פסק רש"י וזה תלוי בפי' ההלכה של מעלה ויורה גדולה מאי וכו'. ומלשון רי"ף נראה שאין צריך להגעילה וכן נר' מהרמב"ם. וכתב אבי העזרי ויש מרבותי חולקים על דבר זה דבעוד שטרודין לפלוט כלומר הכלים אינם בולעי' א"כ אפי' לא הכשירוה נמי דאל"כ אפילו יגעילנה יש חשש דפליטת הכלים הראשונים תאסור הכלים שמגעילים אחר כך אלא ודאי לא תאסור פליטת הכלים שמגעילין בה ע"כ. והרא"ש כתב דאינו נראה לו דפליטת כלים הראשונים אינם אוסרים האחרוני' דכל כלי וכלי שמכניסין בו פליטת איסורו בטל בס' במי היורה אבל היורה הגדולה אין במים שבתוכה ס' לבטל פליטתה דבכלה משערינן הילכך צריך להכשירה תחלה וכן כתוב בתשובת הגאונים מדיח יורה גדולה ומגעילה ברותחין ומכשירה ושוטפה בצונן ומפליטה מחמץ תחלה ואחר כך מרתיח בה מים רותחין בלי שיעור ומגעיל בה יורות קטנות סכיני ועץ פרור וכלים הצריכי' הגעלה בכלי ראשון ויזהר שלא ינוחו המים מהרתיחה שאם ינוחו אוסר להגעי' בהן כלים ונוטלן ושוטפן בצונן ואח' כך ממלא היורה הגדולה וסובב שפתה בטיט ומגעילה כמשפט הראשון ושופכה ושוטפה ע"כ. ודוק' כשהיורה הגדולה בת יומה כלומ' שנשתמשו בה חמץ אותו היום בעצמו שמגעילין שאם אינה בת יומה אין צריך להכשירה תחלה וכמו כן כל שהוא בן יומו אין להגעילו אלא אם כן יש במים של היורה הגדולה שמגעילו בתוכה ס' כדי לבטל כל פליטת הכלי ובכלי משערין כלומר בכל עובי דפני הכלי שאם לא היו במים ס' כל הנפלט מהכלי חוזר ונבלע בתוכו והוי טעם לשבח כי הוא שומן בחמין אבל אם אין הכלי בן יומו מותר אפילו אין במים ס' דה"ל כנותן טעם בר נותן טעם דמאחר שאינו בן יומו כבר נפגם הטעם אותו טעם הפגום פלטתן הכלי למים וחוזר ונבלע בכלי וה"ל כלו מותר מאחר שנפגם הטעם ולא גזרי' הכא להגעיל כלי שאינו בן יומו אטו בן יומו כמו שפי' בתוס' וגם המגעיל אינו רגיל (לטעים) [לטעות]. וכל זה מיירי כשמגעיל משעה ה' ולמעלה שנאסר כבר החמץ אבל המגעיל קודם ערב הפסח או בערב הפסח קודם שעה ה' שהחמץ מותר אפילו אין במים ס' מותר להגעי' כלי בן יומו דהוי נותן טעם בר נותן טעם וטעם החמ' הנפלט מן הכלי למי' וחוזר ונבלע בכלי אינו חשוב טעם כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל וכן הסכימו בתוספות ויש מי שכתב כי משעה שנאסר החמץ מן התורה אין יכול להגעיל שום כלי. מחבת שמטגנין בה יש מהפוסקים שכתבו שצריכה לבון דדמי לתנור שאופין בו שצריך הסק ועוד שלפעמים שמטגנין בה ויתיבש בו שמן והוה ליה כמו שפודין ואסכלאו' שתשמישן על ידי האור וכן כתב הרשב"א. ויש מהם שכתבו דאין צריך אלא הגעלה דלעולם שום לחלוחי' יש בה וכן כתב אבי העזרי וכן נהגו. והרשב"א כתב כי די בהגעלה לגבי פסח ולגבי כלים של גוים צריך לבון. מחבת או יורה שיש בה טלאי כתבו התוס' שאין מועיל בה הגעלה שלא יפלוט כל מה שתחת הטלאי ואחר כך כשישתמשו בה יפלוט מעט מעט כמו כלי חרס וכלי חרס הנקראים בלשון חכמי' מאני דקוניא והן האלטמיאש ופר"ת מאני דקוניא התוך זכוכית שמחפי' בהן כלי חרס אע"ג דכלי זכוכית שלם לא בלע כשמחופה על חרס בלע הילכך בין ירוק בין חיור בין אוכם אף על פי שאין בו בקעי' אם נשתמש בהן חמץ בחמין אין להם הכשר כמו כלי חרס כך פשוט בפסחים. מדוכות של עץ ושל אבן דהגעלה לא מהניא בהו כך כתב רש"י מתוך חריפות הפלפלין והשומים בלע טפי והוא כבית שאור שחמוצו קשה ורבו המתירים ואפילו בבית שאור כאשר אכתוב וצריך ליזהר שלא יהא בהן בקעין וכן נהגו העולם להגעילן.
כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מבית שאור הואיל וחמוצו קשה כך פשוט בפסחים. יש ספרים דגרסי משתמש בהן מצה בצונן והעקר דלא גרסי כי בודאי אפילו בחמין מותר להשתמש בהן מצה בלא שום תיקון מאחר שלא נשתמש בהן חמץ אלא בצונן. ובית שאור כלומר שמשמרין בו השאור אפילו שלא נשתמש בו אלא בצונן אסור להשתמש בו מצה בחמין אבל בצונן מותר לשים בתוכו מצה אפויה אבל ללוש בהן אסור מאחר שחמוצו קשה וממהר להחמיץ וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן כתב רבי יהודה ברבי יום טוב שקבל מרבותיו שאין איסור בית שאור אלא ללוש אבל מותר לשי' בתוכו מצה אפויה. ועוד פשוט ובית חרוסת כבית שאור שחמוצו קשה דמי. רי"ף גריס כל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה בצונן חוץ מבי' שאור וכן גריס ר"ח. בית שאור שכתבתי למעלה נחלקו בו הפוסקים יש מי שפסק דאין מועיל לו הגעלה וכן כתב ר"ת וכן פסק רש"י. ורבני אשפירא ורבי אברהם ורבי שמחה ורבינו יהודה היו אוסרין בית שאור אפילו בהגעלה. אבל ר"י כתב דסגי בהגעלה וכן פירש בערוך בית שאור כיון דחריף הוי כרותח ובלע ואין משתמשי' בו אלא בהגעלה וכן כתב רבי אליעזר מגרמישא בחבורו ספר הרוקח בשם אביו הריב"ם וכן פסק הריב"ג ואבי העזרי וכן נהגו כל העולם זולתי שאסור ללוש בו אפילו בצונן בלא הגעלה כמו שכתבתי למעלה. כלי עץ המצופין בסימנין הנקראים ברניגי"ש ומשתמשין בהן חמין ככלי חרס דמו ואין משתמשין בהן בפסח כך כתב רבינו האיי גאון. אגני דמחוזא דרגילי למילש בהו חמיר' כולי שתא ומשהי בהו חמירא כבית שאור שחמוצו קשה דמו אף על גב דרויחי ושליט בהו אוירא כך פשוט בפסחים. וכן הדין בכל הכלים שלנו שרגילין ללוש בהן כל השנה שדינם כבית שאור שחמוציהן קשה אבל אם אין רגילין ללוש בהן תמי' כגון אוגן גדול של נחושת די לו בקליפה דלא בעו הגעלה אלא הרגילין תדיר וכן כתב הרשב"א. כתב רי"ף האידנא נהוג עלמא דלא לאשתמושי בפסח במאני דפחר' אלא בחדתי אבל בעתיקי לא. כתב הראב"ד לענין חמץ בפסח אפילו כלים שתשמישן על ידי האור סגי להו בהגעלה פירוש כגון שפודים ואסכלאות אבל לא כלי חרס וז' נ"ל ברור ודקדקה מההיא דע"ז. והרמב"ן חולק עליו ולמעלה כתבתיו בדין כתב רי"ף. טבילת כלים תמצא מבואר בדיני כלי הגוים כי בודאי כל מים די לטבילתן זולתי כלן שאובין או צנור שחקקו ולבסוף קבעו וכלן הסכימו שכלי חרס אין צריך טבילה וטועות הנשים שמטבילות אותם. והנה לך בדרך קצרה היורה הגדולה שמגעילין בה נחלקו בה הפוסקים יש מי שכתב שאין צריך להגעילה ויש מי שכתב שצריך להגעילה וכן עמא דבר ודוקא כשהיורה בת יומה כלומר שנשתמשו בה חמין רותחין אותו היום שמגעילין בה ונהגו להגעילה וכן כתוב בתשובות הגאונים ומגעילה כך משי' טיט על שפתה וממלא מים עד שירתיחו ויעלו על שפתה או בלי טיט ממלא מים וכשירתיחו ישים בתוכה אבנים מלובנות באש כדי שיעלה הרתיחה על שפתה סביב ושופך ממנה המים ושוטפה במים קרים ומשים בה מים בלי שיעור כי אין צריך ס' ומגעיל בה מה שצריך להגעיל ואחר כך חוזר ומגעילה כבתחלה כדי להכשירה שיוכל להשתמש בה בפסח. כל כלי שנשתמש בו בכלי ראשון כגון הכף שמערה בו מהקדרה צריך להגעילה בכלי ראשון לשים אותו בתוך היורה הרותחת בין של עץ בין של ברזל וכן כל כיוצ' בו וכל כלי שנשתמש בו על ידי ערוי כגון קערות וכיוצא בהן משליך עליהן מים רותחין מכלי א' כי כמו שנשתמש בהן ובלעו החמץ באותו ענין בעצמו צריך להכשירו כדי שיפלוט ממנו וכבר נהגו להגעיל אפילו הקערות בכלי ראשון לפעמים לוקח בקערה התבשיל מן הכלי הראשון ומשי' אותה בכלי הראשון. וכל כלי שצרי' להכשירו צריך בתחלה לשפשפו יפה ולהסיר ממנו כל החלודה ואחר כך מכניסו במים רותחין כמו שכתבתי וגם כן צריך כל כלי אחר שמכניסו ומוציאו מהמים רותחין לשוטפו במים צוננין. ולעולם קודם זמן איסור חמץ יכול להגעיל אפי' כלי בן יומו כלו' שנשתמש בו חמץ בחמין אותו היום אפילו שאין במים ס' אף על פי שבכל השנה בכלי בן יומו צריך ס' במים כמו שכתבתי בדיני הגעלת כלי' של גוים. סכיני' אחר שהושחזו והוסרה כל החלוד' מגעילן בכלי ראשון ואם הוא סכין גדול ויש בו גומות ואין יכולין להסיר החלודה אפילו במשחזת ילבננו באור. וכן שפודי' ואסכלאות וכיוצא בהן שתשמישן על ידי האור מלבנן באור ואפילו לחצאין כלומר בפעם אחת החצי ובפעם האחרת החצי האחר. וכל דבר שצריך לבון באש צריך שילבננו באש כל כך עד שיהו ניצוצות ניתזות ממנו. מחבת לפי שלפעמים מטגני' בה ומתיבש השמן יש מי שכתב שצריכה לבון דהוי כדבר שתשמישו על ידי האור והעקר כי די בהגעלה וכן הסכימו רוב הפוסקים כי לעולם נשאר שם שום לחלוחית אבל אם יש בה טלאי אין לה תקנה וכן הדין ביורה שיש בה טלאי שאין לה תקנה אפילו בהגעלה. מדוכות של אבן ושל עץ ושל כלי מתכות יש מי שכתב שאין להם תקנה בפסח שכל השנה משתמשין בהם בדברים חדין ורוב הפוסקים הסכימו כי די בהגעלה וכן נהגו העולם ואם יהיה בהן בקעי' אין להם תקנה ומדוכות של אבן ושל מתכת גדולין יכול להגעילן אם ירצה להשליך עליו מים רותחין ומשליך בתוכו אבנים שנתלבנו באור או לפידי אש בענין שירתיחו המים בתוכו ויעלו על שפתו. כלים שלשים בהן כל השנה כגון עריבה וכיוצא בה חמוצו קשה אפילו שלא נשתמש בהן אלא בצונן אסור ללוש בהן בפסח ואסור להשתמש בהן בחמי' אבל משתמש בהם בצונן כגון לשים בהן מצה אפויה וכן בית שאור כלומר כלי שמשימין בו שאור כל השנה. ויש מי שכתב שאינו מועיל להם הגעלה. ורוב הפוסקי' הסכימו כי די בהגעלה וכן נהגו העולם. כלי חרס שנשתמשו בהן חמין כל השנה בין בכלי ראשון בין בכלי ב' אסור להשתמש בהן בפסח וצריך לשמרם במקום שלא יטעה וישתמש בהן או תחת מפתח ויצניע המפתח. וכלי חרס שנשתמש בהן כל השנה חמץ בצונן מות' להשתמש בהן מצה בחמין וכב' כתבתי שרי"ף כתב דהאידנא נהגו שלא להשתמש בהן כלל. וכלי חרס הנקרא בלשון חז"ל מאני דקוניא והם האלטאמיאש בין ירוקי בין חיורי בין אוכמי אע"פ שאין בהן בקעין דינם כשאר כלי חרס פירוש וכל כלי חרס אין לו תקנה בשום הכשר.
